Category

כמה עולה לשוט מ"סביב" לעולם? – שנה ראשונה.

לשמחתנו הבלוג מעורר בחלק מהקוראים את היצר לנדוד, וכמה כבר התעניינו במחיר התענוג. אז הנה ספר החשבונות שלנו:

קניית הסירה

קנינו קטמרן  משנת 2009,  מאובזרת ושמורה מאוד. יד ראשונה ממהנדס טילים יקה. הסירה בקונפיגורציה ייחודית (שלושה חדרים ולא ארבעה) המחיר 890,000 שח (207000 יורו). זה מחיר לא זול לסירה, ואפשר להשיג סירה  טובה וזולה משמעותית אם מתפשרים על אחד מהפרמטרים הבאים: סירה יותר ישנה, סירה מצ'ארטר (השכרה)  ולא מבעלים  פרטי, מונוהול ולא קטמרן. אנחנו בחרנו לא להתפשר על שני הפרמטרים הראשונים כדי להיות שקטים יותר שהסירה כשירה למסע ארוך וגם כדי להיות עם סירה בעלת סיכוי טוב להימכר בסוף הטיול.  מעבר לקנייה הוצאנו כ150,000 שח  על הכנות שכללו: תהליך הקנייה (שמאי, רישום…),  השלמת ציוד שנראה לנו חשוב (מתפיל מים, מפרש ספר, טלפון לווייני, פאנלים סולריים ועוד.) , טיפולים לסירה (antifouling, תיקון כמה ליקויים שמצא השמאי) , צ'ארטרים ופיילוטים לניווט.

שילמנו לשנה מראש כל מה שיכולנו: ביטוח נסיעות, ביטוח לסירה, דקות אויר לטלפון לוויני ושאר ירקות. יצאנו לדרך כשאנחנו בטוחים (וטעינו) שיש לנו סירה מוכנה ב 110% למסע, ושעכשיו נותר לנו "הוצאות שוטפות" בלבד.

הוצאות שוטפות

לחובבי המספרים ורואי החשבון, בקצה הפוסט מצורפת טבלה מפורטת של ההוצאות בכל חודש (יש זמן בסירה לספור כל גרוש שיוצא), אבל החתך לפי חודשים קצת מטעה, ישנם הוצאות גדולות שנוחתות כמו חציית תעלת פנמה, או רכישה של תוספות לסירה (דינגי חדשה, גנרטור רוח וכדומה) , ומצד שני ישנם חודשים שאת רובם בילינו בחצייה ארוכה ש"לא עלתה" לנו כלום. ככה שהממוצע יותר מעניין. המחירים הם ביורו, המטבע ששלט לנו בארנק ברוב המסע.

חודש ממוצע עולה לנו כ 4169 יורו. שליש מהתקציב (1384 יורו בחודש) יוצא על אחזקה של הסירה: שדרוגים, תיקונים, טיפולים, קניית חלקי חילוף לגיבוי. 700 יורו  (17%) הולכים לסופר: מזון, ירקות, חומרי ניקוי, גז לבישול. ההוצאה הגדולה הבאה עם 15% (624 יורו) הולכת לביטוחים ובריאות. בסעיף ה"שונות" (10%) יש כל מיני דברים שלא נכנסים בשום מקום: משקפי ראייה שצנחו לים, ספרי קריאה, תספורות, תעלת פנמה וחיות אחרות. שישה אחוזים על טיולים ביבשה (השכרת רכב, כניסה לאתרים..) ועוד שישה אחוזים הולכים על מרינות או מורינג. 11 האחוז הנותרים מתפזרים על דלק, אינטרנט, מסעדות, מפות, מיסי כניסה ויציאה למדינה וכביסה.

מסביבנו יש לא מעט סירות עם ילדים (גם סירות ישראליות) שעושות מסלול דומה. לכל אחת מהסירות יש סירה שנקנתה בתקציב אחר וכל משפחה חיה בתקציב שונה ובסגנון שונה. מהצד נראה לנו שניתן לצאת לכזה טיול כמעט בכל תקציב 🙂

פירוט שנתי:

~~~~~~~

(* עם האורחים שמצטרפים אלינו אנחנו מתחלקים באוכל, במרינות ובטיולי יבשה. "ההחזר" מהאורחים נופל לסעיף ה"שונות", ככה שבחלק מהחודשים הסעיף שלילי.)

בנתיים, בין כל הסיכומים אנחנו שטים בנחת ונהנים מאיי הסוסייטי, ומתכוננים לקפיצה הגדולה הבאה מערבה.  תהנו גם אתם!

Market day – Nuku Hiva

בלי שהרגשנו, סגרנו שנה ועוד לא הספקנו כלום.
מכיוון ששפכנו כבר מספיק מילים על השנה החולפת, ולמרות תלונות פה ושם גם תמונות לא חסר. אז פתחנו את ספר הסירה שלנו (log book) , ושלפנו, כמה פיוטי, כמה נתונים לחים מרסס מי ים. הנה השנה שלנו במספרים:
ביקרנו בכ 19 חבלי ארץ: הים היוני שביוון, סיציליה והאיים האיולים, סרדיניה, קורסיקה, האיים הבלארים, גיברלטר, האיים הקנריים, מרטיניק, דומיניקה, סנט -לושיה, סנט-וינסנט והגרנדינים, גרנדה, בונאייר, ארובה, איי סאן-בלאס, תעלת פנמה, גלפגוס, איי מרקיז והטואמוטוס. צלחנו את הים התיכון, האוקינוס האטלנטי, הים הקריבי וחציו של האוקינוס השקט.
חצינו כ 11,000 מיילים ימיים (כ 20,000 קילומטר), המתפרשים על 167 קוי אורך, שהם כמעט חצי גלובוס. פעם אחת חצינו את גריניץ, בפעם אחרת את קו המשווה.
רוב הזמן (80%) ישנו בלילות בשלווה במיטתנו  ורק ב 20% מהלילות הפלגנו(חודשיים וחצי…), הרוב בשתי חציות-אוקינוס ארוכות. מתוך הימים שבהם לא הפלגנו בלילות (תשעה וחצי חודשים) – בחלק מהזמן שטנו ביום ועגנו בלילה (ארבעה חודשים), ובשאר הזמן פשוט הסתלבטנו בלי להפליג בכלל. בשביל הפרופורציה, בקרב הקרוזרים המשייטים בעולם, חמישה וחצי חודשים בשנה בלי תזוזה נחשב מהירות על קולית והרוב לוקחים את הזמן וזזים הרבה יותר לאט. כשלא הפלגנו, בדרך כלל הטלנו עוגן באיזה מפרץ (61%), או התחברנו במפרץ לעוגן קבוע  (mooring), אבל גם התפנקנו מדי פעם בעגינה במרינה מסודרת (27%).

תדלקנו כ 1150 ליטר סולר כשרוב הדלק (750 ליטר) נשפך בים תיכון, ששם כמו שאתם יודעים הרוח עושה לך דווקא ונושבת לך על האף בכוונה. ככה שבעצם את רוב העולם (מהקנריים לפולינזיה) חצינו עם 400 ליטר שזה כ 36 ק"מ לליטר. שימו מפרש במכונית שלכם.

את כל המקומות אהבנו, אבל במיוחד את הים היוני הרגוע המשובץ בכפרי דייגים, את צפון סרדיניה עם המפרצים והאיים הפראיים, את מפרץ גרסיוזה המדברי באיים הקנריים, את הגרנדיניים שבקריביים ואת איי סאן בלאס. לילדים יש רשימה קצת שונה ובה מככבים המקומות שבהם ביקרו אותנו אורחים, ואורחים כן ירבו, לא חסרו. בעשרה ביקורים המצטברים לכחודשיים וחצי נהנו לארח משפחה וחברים טובים, מגיל שנה ועד שבעים. (אבל נראה שהתרחקנו קצת יותר מדי ורשימת המבקרים הצפויה כמעט ריקה עכשיו…)

אפרופו מספרים וסיכומים, כמה שאלו אותנו בנימוס, כמה עולה התענוג (שזה בעברית צחה מיתרגם ל "מאיפה קיבינימט יש לכם כסף לטיול כזה"), אז בחודש הבא נסכם סיכומים ונפלח פילוחים ונעלה גם את פנקס ההוצאות שלנו לאוויר העולם.

ובאשר לשנה הבאה עלינו לטובה, היא תהיה כנראה פחות עמוסה, על חלקה (בין נובמבר למאי) מתקדרים ענני סערות טרופיות ,כך שנאלץ לעצור בחוף מבטחים מחוץ לחגורת הציקלונים (באוסטרליה או ניו זילנד) אבל עד אז מפרידים ביננו ליבשת הדרומית ארבעה חודשים, אלפי מיילים ימיים והמון מקומות חדשים.

תהנו מהחופש הגדול שלכם!
שוטי – טהיטי

קצת "לפני ואחרי":

לבקשת חובבי הסירות, מידות ומספרים, הנה פוסט יבשושי על הסירה שלנו.

הסירה שלנו היא קטאמרן צרפתית של חברת לגון (lagoon) מדגם 380-S2. הקטאמרן הזאת היא אחד הדגמים הוותיקים והמיוצרים ביותר. זהו דגם שתוכנן לשוק של צ'ארטרים (השכרת סירות), אבל בגלל העיצוב המאוד מרווח (שהיה מהפכני בזמנו) ומערך מפרשים (rig) מסיבי יחסית, הפך למאוד פופולרי גם בשוק הפרטי, ויצא מביצת הצ'ארטרים גם למסעות סובבי עולם. ממש דגם קאלט.

חברים שלנו, עם נטייה אוליגרכית, מעדיפים להסתכל על הגודל הפיזי של הסירה (11.5 מטר על 6.5) ולקרוא לה דוגית, אבל  "שוטי" שלנו, היא בעצם וילה דו מפלסית, עם שלושה אגפים, פטיו, חצר, ומדרגות לים. נכון, וילה קטנה, אבל מפתיע כמה היא מרווחת, וכל אחד יכול למצוא פינה ופרטיות.

אחד הבידונים (hull), הוא כולו סוויטת ההורים: חדר שינה, מקלחת, שרותים וספרייה קטנה. (מה שנקרא owners' version).

בבידון השני יש שתי קבינות (חדרים). האחורי של אייל ודרור, והקדמי של יואב. החדר של יואב הוא גם צימר האורחים. בואו בהמונכם.

במפלס העליון נמצא הסלון, המטבח ושולחן הניווט. במטבח יש כיריים, תנור שיודע לאפות לחם, מקרר וחלון משקיף לים התיכון. בשולחן הניווט מותקנים כל הגאדגטים, שנותנים הרגשה שהסירה היא מטוס קרב: מכשיר קשר, נווטקס, AIS, טלפון לוויני, המסנגר הלווייני (שאתו אנחנו שולחים עדכוני מיקום), מדי טעינה, מים ודלק ועוד כמה כפתורים שלא עושים שום דבר. יש סירות שכאן יושב הנווט ומותח קווים על מפות ומחשב חישובים מסובכים. אצלנו שולחן הניווט הוא בעיקר הבית של הלפטופ ומחסן מפות.

החצר האחורית נקראת קוקפיט. שם נמצאת עמדת המשיט ופינת הזולה. הקוקפיט הוא די סגור ובטוח לילדים, ובזמן שייט אין יציאת ילדים מהקוקפיט לחלק הקדמי של הסירה (בלי אישור הורים). בעמדת המשיט יש צג ניווט (chart-plotter), מכשיר קשר, פקד של ה"טייס" האוטומטי, וכל החבלים מגיעים לקוקפיט כך שברוב המצבים משיט יחיד יכול לשלוט בסירה בלי לקום מהכסא.

הטרמפולינה היא החצר הקדמית.  שם גם נמצאים התאים הגדולים (Lazarette), עם העוגן, מכלי המים (שני מכלי 300 ליטר), גנרטור נייד לחירום, ועוד קצת ג'ריקאנים של דלק. הבעיה בקטאמרן היא שיש יותר מדי מקום אכסון, שמתמלא מעצמו בשטויות לא הכרחיות שמכבידות על הסירה…

לסירה יש מפרש ראשי ומפרש חלוץ (sloop rig), ובתא המפרשים יש לנו מפרש חלוץ נוסף שקנינו (רזרבי,  למקרה ש..) וגם מפרש אסימטרי (ג'ניקר) לרוחות חלשות או רוחות שמגיעות ממש מאחור (downwind)

כדי להיות יותר עצמאיים, הוספנו מתחת למיטה של יואב מתפיל מים (25 ליטר לשעה) שעובד על 12 וולט. הוספנו גם עוד פאנל סולרי. (סהכ יש לנו 390 וואט). מים וחשמל חינם (ובלי ארנונה) בינתיים מוכיחים את עצמם ואנחנו עצמאיים, בלי צורך לרוץ לרציף הקרוב למלא מים או להניע מנועים כדי לטעון מצברים. אפרופו מנועים, יש שניים כאלה של חברת YANMAR, כול אחד 29  כוח סוס. שניהם במצב מצוין עם מעט מאוד שעות מנוע יחסית לגילם. המנועים שותים סולר מתוך שני מכלים של 100 ליטר.

ויש גם מדרגות לים.