ההפלגה מברמודה לאיים האזוריים היא החלק העיקרי בחציית האוקיאנוס האטלנטי חזרה לים-תיכון. המרחק לא ארוך מדי, רק כשבועיים הפלגה, ורובו עובר ברצועת הרוחות המכונה "המשתנות" (Variables). ככה שבדרך ניתן לפגוש ים חלק, רוחות מכל הכיוונים וגם סופות שדוהרות מזרחה כמו קטרים זועפים. התחזיות מדויקות רק לשבוע, ואי אפשר לקלוע לחלון מזג אויר מושלם לכל החצייה. חברים שהפליגו את הקטע הזה סיכמו לנו אותו במילה אחת: אאוץ'.

יש כאלה שביציאה מברמודה יוצאים צפונה לתפוס את הרוחות המערביות (והשקעים העצבניים), אנחנו נקטנו בגישה הקונסרבטיבית שגורסת ש"פחות מדי רוח" עדיף על "יותר מדי רוח", ובחרנו בנתיב הדרומי. בשבוע הראשון הזדחלנו ברוגע, נהנים מהמונוטוניות הרב-גונית של הים. זריחה רודפת שקיעה רודפת זריחה. ענני קומולוס תלויים כמו פטריות עשן באופק. בלילה ירח מלא מאיר כמו שמש שנייה ושובל זרחני של פלנקטון מרצד מאחור. בדרך שלושה מפגשים עם לוויתן, ציפורים הרומזות שהיבשה לא באמת רחוקה והמון ספינות מלחמה פורטוגזיות. המון. בהתחלה חשבנו שמכולה של צעצועי אמבטיה נשפכה לים. היצור הזה (Portuguese Man-Of-War) נראה כמו ברווזון מפלסטיק וורדרד, אבל כשהים נרגע והברווזונים המשיכו להופיע הצלחנו להעיף מבט מעמיק ולמצוא את מדוזה החללית הזאת באחד הספרים שלנו.

Portuguese Man-Of-War

שקיעה

ביום השמיני הרוח גוועת (עם שיא איטיות של יום הפלגה ב 90 מייל בלבד) וביום התשיעי שובתת. הים לאט נרגע ומחליק עד שנשאר סוול עדין, פני הים חלקים כאילו נמשחו בשמן. אנחנו מניעים מנוע.
כל סיפור הרפתקה טוב צריך קצת לקראת הסוף איזה אפיזודה דרמטית שמאיצה את פעימות הלב. וידוע שצפון האוקיאנוס האטלנטי הוא במת הדרמות החביבה על נפטון. ככה שלא היינו ממש מופתעים לגלות ביום העשירי שרודפת אחרינו סופה קטנה עם חזית משוננת לפניה. אאוץ'. את הימים הבאים בילינו ברוחות חזקות וגלים גבוהים, אבל למרות שהיינו קרובים מספיק להרגיש בעורף את הפוטנציאל האלים של הים, היינו למזלנו גם רחוקים מספיק כדי לשוט בבטחה.

הנקודה האדומה זה אנחנו

התכוונו לסיים בהורטה (Horta) הנמל החביב על סירות המפרש באיים האזורים, אבל הרוח הראתה לנו את הדרך לפלורס (Flores) אי הפרחים, הקיצוני בקבוצת האיים והנקודה המערבית ביותר של אירופה. משם אנחנו שולחים לכם דרישת שלום.

עוד תמונות בלינק הזה.